אפלטון ומדע הניהול

כשחזרתי מלונדון בסוף 2009, מצאתי את עצמי נזרק לתוך העולם המופלא של יזמות נוער איטלקית, שממנו התחלתי לקחת השראה לשיקוף הבא: זה חסר תועלת לנסות להסביר דברים לאנשים שאינם מסוגלים להעריך את משמעותם. כלומר: אם אתה מדבר איטלקית עם גרמני, שאינו יודע את השפה, אתה מבזבז זמן.

אתה מבזבז זמן כי לא ייתכן שהאדם שמקשיב לך יכול להבין משהו ולכן להרוויח ממה שאתה אומר. גם אם התכנים שאתם מעבירים בצרפתית מאוד רלוונטיים לאדם שמקשיב לכם, אבל תתביישו שהאדם הזה לא יבין מה אתם אומרים.

עשיתי את הדוגמה הזו מאוד פשוטה והולמת רק חלקית כדי לנסות לתת מושג איך לפעמים פשוט לא ניתן להסביר מושגים מסוימים לאנשים מסוימים.

אבל מכיוון שאין לי סמכות מיוחדת בנושאים מסוימים, חשבתי שאנסה ליישם את המיתוס של מערת אפלטון לחוויות הניהוליות שלי ובמיוחד להבדלים בין התיאוריה והפרקטיקות הניהוליות האנגלו-סכסיות והאיטלקיות, אם ניתן להגדיר אותן ככאלה.

מיתוס המערה של אפלטון

תארו לעצמכם אסירים שהיו כבולים, מאז לידתם, במעמקי מערה. לא רק הגפיים, אלא גם הראש והצוואר חסומים, כך שעיני האומללים יכולות רק לבהות בקיר שלפניהם.

תארו לעצמכם שאתם בבולוניה, או בכל עיר אחרת, מאז הלידה ועבדתם אך ורק בחברה מקומית שבה דבר מסוים תמיד נעשה בצורה מסוימת, כי זה תמיד היה ככה ואף אחד לא התלונן מעולם.

כמו כן, סבורים כי מאחורי האסירים הוצתה אש ענקית וכי בין האש לבין האסירים עוברת שביל. לאורך הכביש הזה הוקמה חומה נמוכה שלאורכה כמה גברים נושאים צורות של חפצים שונים, בעלי חיים, צמחים ואנשים. הצורות היו מטילות את הצל שלהן על הקיר וזה ימשוך את תשומת הלב של האסירים. אם מישהו מהגברים הנושאים את הצורות הללו דיבר, ייווצר הד במערה שיוביל את האסירים לחשוב שהקול הזה מגיע מהצללים שהם רואים עוברים על הקיר.

תארו לעצמכם שמדי פעם קורים בחברה דברים שמושכים את תשומת הלב שלכם ודורשים קצת מזמנכם להסתכל, לדון, להתאים או לתקן.

בעוד שלדמות חיצונית תהיה מושג שלם על המצב, האסירים, בלי לדעת מה באמת מתרחש מאחוריהם וללא ניסיון עם העולם החיצון (כבול מילדות), היו מובלים לפרש את הצללים ה"מדברים". כחפצים, חיות אמיתיות, צמחים ואנשים.

בעוד שחברת הייעוץ התורנית ראתה כמה יותר מקרים עסקיים ממך, מישהו אפילו מאיזו חברה קצת יותר מבוגר משלך וגם כמה מקרים מוצלחים, יכול היה לחוש שהמכונות שכל הזמן מתקלקלות ושאתה ממשיך לתקן צריך להיות מוחלף בחדש והרבה יותר יעיל שזמין בשוק, אולי במקום זאת תחשוב שזה נורמלי שהמכונות מתקלקלות ושצריך לתקן אותה בכל פעם בכל מחיר.

נניח שאסיר ישוחרר מהשלשלאות שלו ונאלץ לעמוד, מול יציאה מהמערה: ראשית, עיניו היו מסונוורות מאור השמש והוא ירגיש כאב. יתר על כן, הצורות שהביאו הגברים לאורך החומה הנמוכה נראות לו פחות אמיתיות מהצללים שהוא רגיל אליהם; גם אם אותם חפצים היו מראים לו ומצביעים לו על מקור האור, האסיר עדיין יישאר בספק, וכשהוא סובל מבהייה באש, יעדיף לפנות לכיוון הצללים.

נניח שבשלב מסוים הבוס שלך אומר לך, עכשיו תעשה מה שחברת הייעוץ אומרת, שהוא לוקח את יום העבודה שלך, זה שהיית מייצר בעבר, וקובע אותך להכין קבצי אקסל ופאוור פוינט שאתה לא מבין כלום ושאתם לא יודעים איך להשתמש מ-9:00 עד 18:00. בשלב זה אתה כבר אמור למצוא את עצמך יותר בתחושה שחווית בפסקה הקודמת.

באופן דומה, אם הקורבן ייאלץ לעזוב את המערה וייחשף לאור שמש ישיר, הוא היה מסונוור ולא יכול לראות דבר. האסיר בוודאי ירגיש אי נוחות ועצבנות על גרירתו למקום הזה בכוח.

באופן דומה, אם הקורבן ייאלץ להפסיק לחלוטין לעבוד כדי לקבל תפקיד ניהולי בו הוא נאלץ לעבוד שמונה שעות ביום על תוכניות פיתוח ובקרת התקדמות הפרויקט, כמו גם לנהל כוח אדם עם עניין מועט בניהול, הוא יכול להיות בצרות או בחוסר נוחות.

מתוך רצון להתרגל למצב החדש, יוכל האסיר בתחילה להבחין רק בצללים של האנשים ובתמונותיהם המשתקפות במים; רק עם הזמן הוא יכול היה להחזיק אור ולהסתכל על העצמים עצמם. לאחר מכן, הוא יכול, בלילה, להפנות את מבטו לשמיים, להתפעל מגרמי השמיים ביתר קלות מאשר במהלך היום. לבסוף, האסיר המשוחרר יוכל לראות את השמש עצמה, ולא את השתקפותה במים, ויבין כי:

עם הרבה מאמץ וקצת עזרה, המנהל החדש שלנו יוכל מיד לקרוא, להבין ולעדכן כמה נתונים ולאורך פרק זמן מסוים הוא כנראה יוכל להבין את פרטי המשרה החדשה וגם לתת תרומה לשיפור הפרקטיקות הניהוליות שיושמו עד לאותה נקודה.

"זה הוא שמייצר את העונות והשנים וששולט בכל הדברים של העולם הגלוי ומי הוא הגורם, באופן מסוים, לכל מה שהוא וחבריו ראו."

מיתוס המערה בחברה

מכאן שכאשר אנו שוקעים במציאות של חברה, כמו גם ב"מיתוס המערה", יש לנו סוגים שונים של קהל:

• כוח אדם הזקוק להעשרה של החזון הכולל וכישורי הניהול;
• כוח אדם פנימי או חיצוני בעל כישורים ושיטות עבודה שאינם ידועים בחברה;
• כוח אדם המעורב בתהליכי טרנספורמציה ארגוניים שצריכים ללמוד מתודולוגיות ניהוליות חדשות באמצעות הכשרה או עבודה על פרויקטים.

במקום העבודה שמתי לב באופן אישי שקשה להוביל לאימוץ של מודלים ניהוליים ביניים שאינם מעריכים את הערך של המתודולוגיות עצמן. מה שמחזיר אותנו להתייחסות חותכת למיתוס המערה: אפילו השמש ש"מייצרת את עונות השנה, השנים ומנהלת את כל הדברים בעולם הנראה לעין" יכולה להיות מאוד מעצבנת.